בית ספר ברטוב רעננה

כך זה התחיל. . . . .

עוד לפני שבית ספרנו הפך להיות ל"ברטוב בקשת גוונים", ועוד לפני שהיה בית ספר לתיירות, ועוד לפני שניתן לו השם בית הספר ע"ש

ישעיהו ברטוב, ועוד לפני שנקרא ממלכתי ב',

היה בית הספר שייך לזרם העובדים – ואז הוא נקרא בית חינוך.

ומהו זרם העובדים? ומדוע קם עוד מוסד חינוכי שעה שרעננה הייתה מושבה קטנה טובלת בפרדסים ?

עוד לפני קום המדינה כשהמנדט הבריטי שלט בארצנו לא היה קיים חוק חינוך חובה, והלימודים היו כרוכים בתשלום.

באותה תקופה היו זרמים פוליטיים בחינוך, זרמים אילו המשיכו להתקיים גם בשנותיה הראשונות של המדינה הצעירה.

בין ארבעת הזרמים היה גם זרם העובדים.

הוא פעל מראשית שנות העשרים ועד 1953 עם קבלת חוק חינוך ממלכתי.

בבתי הספר של זרם העובדים הושם דגש על ערכי עבודה, חינוך חברתי –ערכי לדמוקרטיה, תוך קשר קבוע לתנועות הנוער של ארץ ישראל

העובדת.

במהלך הלימודים עסקו התלמידים בענייני אקטואליה, ידיעת הארץ ותולדות הציונות בכלל ותנועת העבודה בפרט. {צאו וחשבו – מה מבין אותם

נושאים גם מעסיקים אותנו היום במהלך הלימודים ? }

על שלושה יסודות עיקריים התבסס בית החינוך : עבודה, חברה ולימודים.

גם בבית החינוך שלנו עסקו רבות בעבודות האדמה לכן שטחו של בית הספר היה גדול, כ- 8 דונם, שבמרבית השטח היו גידולים שונים

ואף פינת חי.

מדינת ישראל קמה, רעננה גדלה ועמה גם האוכלוסייה. לא היה מספיק מקום לקלוט את כל תלמידי המושבה שהתפתחה, במיוחד את אלו

שגרו בצד הדרומי של רחוב אחוזה. וכך החליטה המועצה המקומית שיש לבנות מוסד חינוכי נוסף לממלכתי א' {השוכן ליד העירייה},

והוא יהיה בית חינוך של זרם העובדים.

בשנת 1949 החלו בהקמת בית הספר, אך בתחילת פעילותו למדו בשתי משמרות: 3 הכיתות הראשונות למדו לפני הצהריים

ויתר הכיתות אחר הצהריים.

המעניין ביותר הוא שחדר המנהל וחדר המורים נשארו בבית ספר ממלכתי א' (הוא בית ספר מגד), מה שמסביר שתלמידי המחזור הראשון של

בית החינוך כלומר של בית ספרנו למדו גם בממלכתי א', כי לא כל הכיתות היו מוכנות.

המחזור הראשון סיים את לימודיו בשנת 1950 כשמנהל בית הספר היה ישעיהו ברטוב, שעל שמו נקרא היום בית הספר.

ישעיהו ברטוב נולד בביילורוסיה בעיר מינסק וכשעלה לארץ היה מורה ומחנך.

שנתיים היה בית הספר בית חינוך ואחר כך בית ספר עממי רגיל.

אולם הספורט של בית הספר נקרא ע"ש המורה הראשון לספורט – צבי אפשטיין.

בבית הספר למדו עד כיתה ח' והיו בו קרוב ל 1400 תלמידים, עד שנפתחה חטיבת הביניים בבית ספר אוסטרובסקי, ואז פחת מספר התלמידים.

סמל בית הספר, שהביע את רוח התקופה כלל מגל וספר המסמלים את השילוב בין עבודת האדמה והלימודים.

בבית הספר פעל המועדון החקלאי, שבו היו פעילים תלמידים רבים.

בשנת 1999 הונח היסוד להפיכת בית הספר – ללימודי התיירות. איה פרישקולניק שהייתה המנהלת של בית הספר באותן שנים

הגתה את הרעיון ואף הניחה את היסודות לתוכנית שעיקרה יעסוק בתיירות. התוכנית הובאה למשרד החינוך שתמך ברעיון,
ואף עזר לבית הספר לממש את התוכנית.

בד בבד המורים למדו את הנושא בהשתלמויות שונות וכתבו את התוכנית החדשה.

כחלק מהשינויים הוחלט שיש להתאים את סמל בית הספר לרוח התיירות. התלמידים התבקשו להציע הצעות לסמל החדש, ובשנת 2000 בתהליך דמוקרטי נבחר הסמל הנוכחי.

במהלך השנים התפתחה התוכנית ללימודי התיירות. במסגרתה טיילנו רבות, התלמידים עבדו בעבודות חקר בנושאים השונים המלווים את השכבות השונות.

כך הכל התחיל